יוחזר החופש הגדול לאלתר!!!

19/09/2008 11:17:56

הי לכולם,

אני רוצה לפתוח רשימה זו בווידוי אישי, למען כל מי שהרימו גבה למראה הכותרת.

לא, לא מדובר בשורה שנכתבה על ידי נוער מנומנם ועצל, אלא על ידי האמא שלו...

 

מודה ומתוודה, אני שייכת לקבוצה של אותם הורים לילדים שפחות או יותר גדלו קצת,  ושהחופש הגדול בא להם בטוב, ומה זה בטוב!

 

להלן ההטבות שהביא עימו עבורי החופש הגדול:

 

האפשרות לפקוח עין עצלה בערך חצי שעה בלבד לפני הזמן שבו אני אמורה להיות ברכב בדרך לעבודה.

 

הזכות המופלאה להכין רק שתי כוסות קפה ולשתות אותם בנחת עם אבי הנוער, בעוד הנוער עצמו ממשיך לחרופ לו בשקט.

 

ביטול מישרת "השעון הדובר" שאליה מוניתי החל מרגע שבכורתי עלתה לכיתה א', ומאז שודרגתי למצב דיגיטלי מתקדם לתיכנות של שעות שונות של הבוקר.

 

היכולת שכבר נשכחה ממני, לחזור הביתה מהעבודה אחר הצהריים, ולא לקחת אף אחד לחוג, לא לבדוק ולעזור בשיעורי הבית, לא לחזור עם אף אחד על שום חומר למבחן, ולא לרוץ לאיזה יום הורים או לפגוש איזו מורה שפשוט "שונאת" את הנוער, ו"מתנכלת" לו, בוודאות.  אלא פשוט לנוח לי עם איזה ספר טוב.

 

אז נכון........ הם מתעוררים בצהריים, וערים כל הלילה. אבל מה איכפת לי? זה זמני, ומעל הכל - נוח!!!

 

אז זהו זה.

הסתיים לו החופש הגדול וכך מצאתי את עצמי מחדש מתעוררת בשעה 5:30, מכינה חמש כוסות קפה מגורען/קפה לא מגורען/קקאו וכן הלאה... וחמישה כריכים מסוגים שונים לפי טעמו האישי, וחס וחלילה שיהיה דומה לשני, של כל אחד.

 

עד שמגיע תורו של "השעון הדובר" להיכנס לתפקיד, אני מצליחה להניח על הגז שני סירים, באחד מהם אני קוצצת בצל שיתחיל להיטגן, ובשני אורז.

 

רגע, תורו של נוער א' לקום. חיבוק נשיקה יאללה לקום וחזרה לבצל שכמעט נשרף.

מוסיפה נתחי עוף , מתבלת ומקלפת תפוחי אדמה שבתורם יכנסו לתוך הסיר.

 

נוער ב'! נשיקה חיבוק  והכרזה : "השעה 7:30". נוער א' שותה את הקקאו, מארגנים את האוכל והמים בתיק ועל הדרך מוסיפה את תפוחי האדמה לסיר. מטגנת מעט עם העוף, מוסיפה תבלינים רסק וקצת מים ומחכה לרתיחה.

 

נוער ב' מקבל אחריות לשים לב על הסיר בזמן שאני מסיעה את נוער א' לבית הספר.

חוזרת. המים בסיר רתחו, אפשר להנמיך אש ולכסות חצי מכסה עד שמוכן.

 בזמן שזה קורה, אני מתארגנת לעבודה, מתקלחת מכל ריחות הבישולים שנדבקו אלי, מתלבשת, מעיפה את נוער ב' מהבית ומתפנה להכריז עבור נוער ג' שהשעה 8:30.

אוכלת, מתאפרת מכריזה שהשעה 8:45. מכבה את האש, ומתיישבת ברכב באנחת רווחה.

יום ארוך עוד לפניי. עבודה במשרד, ולאחר מכן חוגים וגם יום הורים.

אוי. כמה שאני עייפה.

 

אבל אוי. כמה שאני אוהבת את החיים האלה!!