סבלנות ותקווה ומה הקשר ביניהן ובין אוכל? סבלנות ותקווה הן שתי מילים שאסור בשום אופן לקחת מבן אדם ומיד תבינו איך זה מתקשר לאוכל.
שמי רוית, אני בת 36 (כמעט) נשואה לתומר והתברכתי במתנה הגדולה מכל, יובל בת שלוש וחצי ועומרי בן שנתיים.
נעים להכיר, אנחנו משפחת לוי.
עד אוגוסט 2009 גרנו ברחובות ולאחר שחשנו שאנוזקוקים לשינוי בכל התנהלות היומיומית שלנו החלטנו למכור את הדירה שלנו ולעבור למנחמיה הממוקמת בין בית שאן לצומת צמח.
התגובה שלכם עכשיו מחולקת לאחת משתי האוכלוסיות הבאות: האוכלוסייה הראשונה ודאי מרימה גבה או חושבת שהשתגענו והאוכלוסייה השנייה אומרת לעצמה- איזה כיף להם.
.
עזבנו שתי עבודות, חברים, משפחה ועברנו לכאן.
יש כמה דברים שמאד מרגשים אותנו במעבר הזה: דרך חלון הסלון שלי אני רואה את הכינרת וזהו נוף שרק מי שיכול להעריך יופי ידע על מה אני מדברת (ומי שרואה נוף יפה יותר מזה דרך אחד מחלונות הבית שלו, שיקום) יש כאן מרחבים פתוחים ולא בניינים, יש פה אוויר צח לנשימה ובחודש אוגוסט בלילה ומוקדם בבוקר בגלל שקר (ולא מהמזגן) יש צורך בשמיכה וכן אפילו המים לשתיה פה טעימים וצלולים הרבה יותר.
יש לי עצי פרי בחצר (מנגו, אגס, תפוח, קלמנטינות, תפוז, פומלה ולימון), שבוע שעבר גינה עגבניות, פלפלים ודלורית.
בעלי אחראי על השקיית הגינה (שעות קצובות בימים קצובים כי אנחנו רואים דרך החלון את מצב הכנרת והיא לא משהו בימים אלה) והילדים שלי נמצאים בחצר הבית כל היום ומעבר לכל הם מאושרים.
כשהם רוצים לשחק הם יוצאים החוצה ובעיקר ניתן להרגיש כאן כי קצב הלב שלי הואט, אני חושבת להפסיק לקחת רגיעון ואני מתחילה קצת, אבל ממש קצתלתפוס שלווה.
החיים כאן לא נועדו לכל אחד וגם אנחנו מקווים שנצליח כאן.
יש הבדל עצום בין החיים הקודמים שהיו לנו לבין החיים החדשים ולמי שמגיע מהמרכז, קצת קשה להתרגל לזה בהתחלה לפחות.
אז מה הקשר בין סבלנות ותקווה לבין אוכל? לכל דבר בחיים צריך סבלנות ותקווה ובכל יום שעובר כשבעלי אומר לי "אנחנו חייבים למצוא עבודה", אז אני אומרת לו "אנחנו נמצא, סבלנות, יש דברים שלוקחים זמן" ואני מאמינה שלדברים טובים צריך לחכות (לא סתם התחתנתי בגיל 31 ) ובדיוק כמו שעוגה צריכה זמן מסוים כדי לתפוח ואסור לה לצאת לפני הזמן מהתנור וכמו שעוף צריך זמן צלייה מסוים, כך גם העבודות שנמצא, הן צריכות להיות עבורנו בדיוק, כדי שיהיה שילוב מתאים.
.
אני אוהבת מאד לבשל ולאפות ואני יכולה כל היום לעמוד במטבח ולהכין לאכול.
לא, אני לא האישה שיכולה לשבת בבית, גם אני צריה (ללת נפשית) לצאת החוצה ולעבוד אבל בהחלט אפשר לומר כי התחביב הכי גדול שלי שגם תופס זמן לא מבוטל הוא המטבח.
אני אוהבת להכין אוכל פשוט ואוכל מורכב, אוכל מספרי בישול או סתם פרי המצאתי, אני פשוט אוהבת לבשל, זו התראפיה עבורי.
שבוע שעבר, הכנתי לחמניות עם גבינה וזיתים.
אמרנו כבר שלדברים טובים צריך לחכות? זה מתכון שמצריך סבלנות אבל הוא נותן הרבה תקווה.
סבלנות- כי הבצק צריך לתפוח שלוש פעמים יש צורך בהרבה מאד סבלנות, כשהריח מתפשט בבית והילדים כבר רעבים ותקווה, בגלל שהמתכון פשוט, קל להכנה ומאד טעים.
אז איך מכינים? המצרכים: 1 קילו קמח רגיל 50 גרם שמרים יבשים ¾ כוס שמן כפית מלח 4 כפות סוכר בערך 2.
5 כוסות מים פושרים (ולמה בערך כי זה תלוי בסוג הקמח) לפחות 200 גרם גבינה צהובה מגוררת חצי חבילת זיתים מגולענים ופרוסים ואם בא לכם גבינה קשה אחרת בנוסף (פרמזן, בולגרית וכדומה), מבורך תבנית למאפינס 1 ביצה למשיחה אופן ההכנה בקערה מערבבים הקמח עם הסוכר, המלח, השמן וכוס מים שמעורבבת עם השמרים.
לשים ביד (או במיקסר) את כל החומרים ומוסיפים עוד כוס מים.
לשים לפחות 3 דות ואז בהדרגה להוסיף את חצי כוס המים הנותרת כדי לבדוק כמה מים הבצק צריך עוד.
התוצאה צריכה להיות- בצק רך אך לא דביק מידי.
מכסים במגבת ומתפיחים כחצי שעה.
לאחר חצי שעה מוסיפים לבצק את הגבינה הצהובה והזיתים ומשאירים קצת גבינה בצד כדי לפזר מלמעלה.
יש ללוש טוב את הבצק לפיזור מקסימאלי של הגבינה והזיתים.
מתפיחים שוב לחצי שעה נוספת.
לאחר כחצי שעה יש למלא את תבנית המאפינס עד שלושת רבעי מהגובה ולתת לתפוח עוד כ- 20 דקות שלאחריהן יש לחמם תנור ל 180 מעלות, למשוח את הלחמניות בביצה, לפזר מעל את הגבינה שנותרה ולהכניס לתנור עד שהלחמניות נהיות זהובות ומוכנות.
כל שנותר הוא לאכול מהן.
ניתן להקפיאן ולחמם- עדיף בתנור ולא מומלץ במיקרו.
אחרי שאכלתם מהן, תקווה כבר אמרנו?